פסק-דין בתיק ת"א 50191-05-10

1.       פסק הדין ניתן בתביעה כספית של התובעת נגד הנתבעים בגין סך של 69,210 ש"ח.
כן נתבעה ריבית פיגורים על הסכום הנ"ל על פי הסכם ההלוואה בשיעור ריבית הפריים הממוצעת בשלושת הבנקים הגדולים כפי שתשתנה מעת לעת + 6.5% עד הפירעון בפועל, ולחלופין הפרשי הצמדה וריבית על הסכום הנ"ל לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מיום 24/1/10 ועד למועד הפירעון בפועל.     

2.       התובעת היא חברה העוסקת בין היתר במתן הלוואות מובטחות במשכון/משכנתא באמצעות חטיבה הנקראת כלל מימון משכנתאות.

3.       הנתבעים הם לווים אשר חתמו על הסכם הלוואה עם התובעת ביום 23/6/99 שעל פיו לוו ממנה סך של 818,000 ש"ח שייפרע בתשלומים חודשיים במשך 20 שנה. הנתבעת 1 (להלן "הנתבעת") קיבלה את ההלוואה הלכה למעשה כאשר הנתבע 2 (להלן "הנתבע") הוא בן זוגה של הנתבעת 1 והוסף לדרישת התובעת כצד נוסף להלוואה.

4.       הנתבעת שיעבדה לטובת התובעת את זכויותיה בנכס אשר נרכש על ידי הנתבעים והידוע כגוש 6951 חלקה 23 והמשכנתא על הנכס נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 23/6/99 (להלן "המשכנתא"). כן נרשם משכון לטובת התובעת על זכויותיהם החוזיות והאחרות של הנתבעים בנכס אחר הידוע כגוש 7692 חלקה 8 המצוי ברח' התמר 109א כפר חרוצים (להלן "המשכון").

5.       בכתב התביעה נטען כי לאחר סילוק חלקי של המשכנתא, ביום 7/12/09, הודיעה הנתבעת בכתב על רצונה בפירעון מוקדם של המשכנתא, ובהתאם להסכם חלה חובה לתשלום עמלת פירעון מוקדם של ההלוואה. עוד נטען כי מאחר שההלוואה אשר ניתנה לנתבעים הובטחה במשכון לפי חוק המשכון, עמלת הפירעון המוקדם המחייבת את הנתבעת היא עמלת ההיוון האמורה בסע' 3 לנספח הנ"ל. כן נטען כי בהמשך לכך אישרה התובעת לנתבעת כי קיבלה את ההודעה בדבר סילוק מוקדם של המשכנתא, והודיעה כי על הנתבעת ליצור קשר טלפוני עם התובעת לאחר
ה- 16/1/10. בעקבות הפניה אכן התקיימה שיחה עם פקידה מטעם התובעת אשר לטענת הנתבעת הייתה אמורה לבחור בחלופה לפי סע' 3 הנ"ל, אולם בטעות בחרה שיעורי ריבית לפי סע' 4 לנספח הפירעון המוקדם. לטענת הנתבע, כתוצאה מכך נמסר לנתבעת כי הסכום לסילוק הינו 462,308.46 ש"ח - סכום אשר כולל בטעות עמלת פירעון מוקדם בסך של 13,464.04 ש"ח במקום 80,560.96 ש"ח. התובעת הוסיפה וטענה כי ביום 24/1/10 מסרה הנתבעת לפקידת התובעת שיק בנקאי בסכום של 462,309 ש"ח, אולם משניגשה הפקידה לבצע את הפירעון המוקדם הבחינה בטעות ובכך שחסר בשיק סך של 67,096.92 ש"ח, ובטרם הופקד השיק לפירעון פנו אל הנתבעת וביררו עמה אם היא מבקשת לפרוע את החוב באופן חלקי באמצעות השיק או לקבל את השיק בחזרה, והנתבעת הנחתה את הפקידה להפקיד את השיק, כשהיא מודעת לכך שאין בו כדי לסלק את מלוא סכום החוב.

עוד נטען בכתב התביעה כי התובעת הציעה להפחית מסכום החוב סך של 30% משיעור הריבית של עמלת ההיוון, כך שיוותר חוב של לסך של 42,847 ש"ח לצורך השלמת התשלום בגין עמלת ההיוון, אולם הנתבעת לא שילמה סכום זה ואף ביקשה לשחרר את הבטוחות שניתנו לנתבעת להבטחת ההלוואה, ולפנים משורת הדין התובעת אכן שחררה את הבטוחות בהתאם. מגעים לסיום העניין לא הועילו, והובהר לנתבעים כי בהעדר הסכמה בין הצדדים תנקוט התובעת בהליכים, תוך ביטול כל הסדר שהוצע לנתבעים עד אותה עת. משלא שולם ההפרש הנ"ל הוגשה התביעה בהתאם.       
 

6.       בכתב ההגנה נטען בין היתר כי הנתבעים פנו לתובעת וביקשו לדעת מהו הסכום שיש לשלם לצורך סילוק מלוא סכום המשכנתא בפירעון מוקדם, התובעת ציינה את הסכום במפורש, הסכום הנ"ל שולם לתובעת באמצעות שיק בנקאי ביום 24/1/10 והתובעת אף מסרה לידי הנתבעת אישור שממנו עולה כי ההלוואה סולקה במלואה. בהקשר זה נטען כי עם פירעון מלא וסופי של החוב באו לסופם היחסים החוזיים שבין הצדדים, ומשכך אין כל בסיס לתביעה המסתמכת על הסכם הלוואת המשכנתא, ודין התביעה להידחות.   

הנתבעים מתארים בכתב הגנתם כיצד פנו לתובעת בשלבים שונים על מנת להסדיר את התשלום לסילוק מלוא סכום יתרת ההלוואה, וכיצד הסתמכו על כל הנתונים והאישורים אשר קיבלו מהתובעת ושילמו את חובם בהתאם. בסע' 31 לכתב ההגנה נטען כי לו היו הנתבעים יודעים כי התובעת מבקשת מהם לשלם סכום גבוה יותר במסגרת הפירעון המוקדם של המשכנתא, אזי הנתבעת הייתה בוחרת להמשיך ולשלם את ההלוואה בתשלומים כפי שעשתה במשך 10 שנים. בסע' 35 בכתב ההגנה נטען כי הנתבעים הסתמכו על נתוניה ומצגיה של התובעת, פעלו בהתאם ושינו את מצבם לרעה.        

הנתבעים הוסיפו וטענו בכתב ההגנה כי יש לראות את אופן התרחשות הדברים לקראת תשלום הסכום שדרשה התובעת ושולם לה ביום 24/1/10 כחוזה חדש "לסילוק הלוואת המשכנתא" אשר בעקבותיו הלוואת המשכנתא באה לקיצה. עוד נטען בהקשר זה כי ככל שהתובעת תנסה להיבנות מהטעות, יש להכריע בעניין בהתאם להוראות סע' 14 לחוק החוזים, ומאחר שלא ניתן לטעון "כאילו הנתבעים ידעו או היה עליהם לדעת על דבר הטעות, על התובעת היה לפעול, על פי הוראות סע' 14(ב) לחוק החוזים".       

עוד נטען בכתב ההגנה כי רק ביום א' או ב' בשבוע שלאחר מכן, ביום 31/1/10 או 1/2/10, שבעה או שמונה ימים לאחר שהנתבעת שילמה לתובעת את כל הסכום הנדרש בשיק בנקאי, התקשרה נציגת התובעת והודיעה לנתבעת שעליה לשלם סכום כסף נוסף בגין עמלת פירעון מוקדם. בהמשך לכך נטען כי הנתבעת לא הצליחה לגייס כל סכום נוסף ופנתה לקבלת ייעוץ משפטי, ואף נערך מפגש שבו עורך דינה של הנתבעת ניסה להסביר לתובעת ומי מטעמה את המצב המשפטי הנכון ודרש מהתובעת להסיר את השעבודים שהיו מוטלים על הנכס של הנתבעת ועל פוליסת הביטוח של הנתבעים, שכן התובעת עשתה שימוש פסול בשעבודים על מנת לקבל את הסכום הנוסף שדרשה.       
  

לעניין הדרישה לשלם את היתרה אשר נשלחה לנתבעת באמצעות הפקסימיליה, טענה הנתבעת כי הודעת הפקס נשלחה למקום העבודה שלה והיא ראתה אותה רק כעבור כשבוע מהיום שבו ביצעה את התשלום הנ"ל.

7.       לקראת דיון ההוכחות הגישה התובעת תצהיר של הגב' אביטל פרנקל בר ששת וכן תצהירה של הגב' נאוה יוסף. הנתבעת הגישה תצהיר מטעם הנתבעים.

     
הגב' אביטל פרנקל בר ששת חזרה בתצהירה על טענות התובעת הנ"ל, וכן הפנתה לנספח להסכם ההלוואה אשר צורף כנספח ה' לתצהירה, אשר קובע כיצד יש לפעול בכל מקרה שבו מבקש לווה לבצע פירעון מוקדם של ההלוואה. בסע' 12 לתצהירה מתואר כיצד הגב' נאוה יוסף ביצעה טעות והקלידה קוד עמלת פירעון מוקדם שגוי, וכתוצאה מכך נמסר לנתבעת סכום שגוי ונמוך לתשלום כנ"ל. המצהירה הוסיפה כי קיבלה את התיק לידיה "כמנהלת מחלקת גבייה וסילוקין במחלקת המשכנתאות" ושהיא "מקבלת את התיקים מהפקידות במחלקה לצורך סגירה ושחרור שעבודים, הכנת דו"חות מעקב מצב הלוואות וכד'." הגב' ברששת הוסיפה והצהירה כי מיד יידעה את הפקידים האחרים ומנהליה על כך "ומנהל יחידת המשכנתאות הוציא מיד, ביום 25/1/10, מכתב לנתבעת בו הוא מעמיד אותה על הטעות שנפלה בחישוב עמלת הפירעון המוקדם". כמו כן קיימת התייחסות לכך שלפנים משורת הדין, התובעת הודיעה כי היא מוכנה לתת לה הנחה של 30% מתוך העמלה הנכונה. לגבי מספר הפקס שאליו נשלחה ההודעה, הוצהר כי מדובר במספר שמסרה הנתבעת אשר קיבלה סילוקיות ופקסים למספר זה קודם לכן, וכן צורף אישור על משלוח הפקס הנ"ל כנספח לתצהירה אשר סומן כנספח י"ב.       

הגב' נאוה יוסף התייחסה בתצהירה לעובדות שונות, ובהתייחסה לטעות אשר אירעה הצהירה בסע' 7 לתצהירה כי "בעת שהוצאתי מהמחשב, לאור בקשת הנתבעת, פלט סילוקית המפרט מה היתרה המשוערת לסילוק, טעיתי בהזנת הנתונים למחשב כשהקשתי קוד שגוי של עמלת הפירעון המוקדם ולא הקלדתי את הקוד הנכון של עמלת ההיוון. כתוצאה מכך תדפיס הסילוקית שהנפקתי כלל עמלה שגויה במקום עמלת ההיוון המתחייבת במקרה זה".  הגב' נאוה יוסף הוסיפה והצהירה בסע' 16 לתצהירה כי "משלא נתקבלה תגובת הנתבעת לפקס שהועבר אליה, התקשרתי אליה ביום 26/1/10 או 27/1/10. הסברתי לה שאנו צריכים לדעת אם ברצונה להשלים את סילוק ההלוואה על ידי השלמת עמלת הפירעון המוקדם, או שהיא מעדיפה שנחזיר לה את הסכום ששילמה לצורך הסילוק והיא תמשיך בהלוואה כרגיל. הנתבעת אישרה לי שהיא קיבלה את הפקס ובקשה ממני זמן למחשבה...". לבסוף הוצהר כי בהעדר קבלת מענה מהנתבעת, ומשבחרה לא לקבל את הסכום בחזרה, עידכנו את ההלוואה כסילוק חלקי והוצאה קבלה מתוקנת ביום 31/1/10 במקום הקבלה מיום 25/1/10.